25a הַמְמָרֵחַ כְּרִיּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר נִטְבַּל. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא נִטְבַּל. מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהָא תַנִּינָן וְכֵן נָשִׁים שֶׁנָּֽתְנוּ לְנַחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאוֹר אִם אֵין בְּשֶׁל אַחַת מֵהֶן כְּשִׁעוּר פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. וְאִם בְּשֶׁל כּוֹלְהֶן כְּשִׁעוּר. אָמַר לוֹ שֶׁכֵּן הָעוֹשֶׂה עִיסָּה עַל מְנָת לְחַלְּקָהּ עִיסָּה פְטוּרָה מִן הַחַלָּה. וְהָתַנִּינָן נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה שְׂאוֹר לְחַלֵּק חַייָב בְּחַלָּה. אָמַר לוֹ לֹא תְתִיבֵינִי נַחְתּוֹם. נַחְתּוֹם לֹא בְדַעְתּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעַת הַלְּקוּחוֹת הַדָּבָר תָּלוּי שֶׁמָּא יִמְצָא לְקוּחוֹת וְיִטְבּוֹל מִיָּד. אָמַר לוֹ וְהָא תַנֵּי חוֹרְרֵי נְמָלִים שֶׁלָּנוּ בְּצַד הָעֲרֵימָה הַחַייֶבֶת הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין. הָא בְצַד עֲרֵימָה פְטוּרָה פְּטוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן 25b מִשּׁוּם יִאוּשׁ. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר וְהֵן שֶׁגִּירְרוּ רָאשֵׁי שִׁיבֳּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו וכו'. הך פלוגתא הובאה לעיל ריש פרק ד' ולקמן בפרק קמא דחלה גרסינן כל הסוגיא על ההיא מתני' דנחתום דמייתי לקמיה:
מתיב רשב''ל לר' יוחנן. כצ''ל וכך הגירסא בכל הנוסחות הישנות ולקמן הוא דגרסי' מתיב ר' יוחנן לרשב''ל ונתחלף בספרי הדפוס:
והא תנינן. שם נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. שיש בו כדי שיעור לחלה אלא שדעתו לחלק אותו ולמכור לכמה בני אדם לעשות ממנו עיסות ואין בכל חלק וחלק כשיעור אף על פי כן חייב בחלה כדמפרש טעמא לקמן ונשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה:
ואין בשל כולהון כשיעור. כך הוא הגי' לקמן בחלה כלומר בתמיה וכי אין בכולהון בכלל כשיעור ואפילו הכי קתני פטורה מן החלה וטעמא דאם לש הוא כולהון כאחת הרי זה שלא מדעתו ולפיכך אינו נטבל לחלה וקשיא לדידך דקאמרת דאפי' שלא מדעת חבירו נטבל:
א''ל. ר' יוחנן שאני הכא שדעתו אחר כך לחלק וליתן לכל אחת ואחת את שלה ושכן אף העושה עיסה על מנת לחלקה עיסה ובחלה גריס בצק והיינו הך כלומר שבעודה עיסה דעתו לחלק להבצק לכמה חלקים פטורה ולא מהני במה שהיתה בתחלה כשיעור והכי נמי גבי נשים טעמא משום הכי הוא דהויא:
והתנינן נחתום וכו'. ואי טעמא בסיפא גבי נשים כדקאמרת שדעתו לחלק אחר כך אם כן קשיא רישא מאי שנא גבי נחתום שעשה משלו השאור דחייב הא דעתו לחלק הוא וא''ל ר' יוחנן לא תשיבני מנחתום דאין הדבר תלוי בדעתו כלומר שהוא אינו עושה בשביל עצמו אלא בשביל הלקוחות שלוקחין ממנו השאור וה''ג בחלה שם. בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות והוא חוזר ועושה אותה עיסה. כלומר בתחילה הוא עושה שמא ימצא הלקוחות ליקח ממנו השאור ואם לא ימצא הוא חוזר ועושה אותה עיסה אחת לאפות והלכך חייבת בחלה דאין דעתו בתחלה לחלקה בדוקא אלא כשימצא הלקוחות ואם לאו הרי עושה עיסה ויש בה כשיעור. אי נמי שמא ימצא לקוחות על עיסה שלימה וחוזר מדעתו ועושה עיסה מן הכל למכרה והיינו הך כדגריס כאן:
הא בצד ערימה פטורה. כגון שבדעת בעל הכרי למרח ואז פטורה היא עד שימרח ואם כן מה שבחורין גם כן פטורין ואמאי נימא דמתי שימרח זה הכרי נתחייבו גם אלו מה שבתוך החורין אע''פ שהן של מוצאן דהא את אמרת דהממרח את של חבירו שלא מדעתו נטבל:
משום ייאוש. שהבעלים נתייאשו מהן ואין דעתם עליהן כלל ומיהו בצד הערימה חייבת חייבין הן דשמא עדיין לא נתייאשו ולא הוי הפקר:
והן. ודוקא שגיררו ראשי שיבלין מה שחותכין בפיהם וכשימרח זה ויראה ראשי שיבלים קטועין מתייאש מהן:
מתיב ר' יוחנן לרשב''ל. צ''ל כאן. והתנינן לעיל בפ''ד דפאה ולקמן בפרק ג' דחלה הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר ואחר כך פדאן פטורין מפני שבשעת מירוח הגזבר הקדש היו והרי הגזבר כאחר הוא ואפילו הכי את אמר מה שעשה עשוי אלמא דמירוח בפירות של אחר הוי מירוח והוא הדין לענין שקובע למעשר אם אינו של הקדש:
מָתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן וְהָתַנִּינָן הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדָייָן פְּטוּרִין. הֲרֵי גִּזְבָּר כְּאַחֵר הוּא וְאַתְּ אָמַר מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר לוֹ תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר גִּזְבָּר כְּבַעֲלִין וּדְלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר הוּא גִּזְבָּר הוּא אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל. רשב''ל תיפתר כמאן דאמר דגזבר בשל הקדש כבעלים הוא ודלא כר' יוסי דאמר הגיזבר כאחר הוא:
רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין בָּעֵי וַאֲפִילוּ יֵשׁ בְּכוּלְּהוֹן כְּשִׁיעוּר יֵעָשֶׂה כְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְיהֵא פָּטוּר דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא [רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא] בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַף בְּמַה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבַּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ בִּדְבַר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
בעי. על הא דמדייק ר''ל לעיל וכי אין בכולהון כשיעור כשיצטרפו דש''מ דמהאי טעמא בדין הוא שתהא חייבת ואמאי הא אכתי לא עירב אותן ביחד ואם כן יעשה כמות שהוא כדבר שלא נגמרה מלאכתו ואם כן בלאו האי שינויא דר' יוחנן דלעיל נמי תהא פטורה וכהאי דאמר ר' יוסי לעיל בפרק ד' בהלכה ד' גבי שותין על הגת וכו' דאף מה שבלגין שנטלו מן הגת לא נטבל מפני שהוא עתיד לחזור את המותר להגת והוא לדבר שלא נגמרה מלאכתו ולפיכך אף מה שבלגין לא נטבל למעשר וה''נ כן:
אֵי זֶהוּ שׁוּם בַּעַל בֵּיכִּי כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חוֹר אֶחָד מַקִּיף אֶת הֶעָמוּד. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא קְלִיפָּה אַחַת. אֵי זֶהוּ בָצָל שֶׁל רִכְפָּא כָּל שֶׁעוּקָצוֹ נִמְעָךְ לְתוֹכוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֵירֶס.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source